א
בית משפט השלום רחובות
|
2546-05
06/12/2006
|
בפני השופט:
אסתר שטמר - סגנית נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
קיבנקו ארקדי
עו"ד הרצוג צבי
|
הנתבע:
1. מרכז הדוודים בע"מ
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
עו"ד סקר אילנה
|
| החלטה |
1. בקשה למחוק כתב תביעה שענינו נזקי גוף שנגרמו לתובע בזמן עבודתו אצל הנתבעת 1, בשל העובדה שלא צורפה אליו חות דעת כדין.
ב"כ התובע טוען כי עמד בדרישות הדין, באופן הבא:
לכתב התביעה צורפה תעודת חדר מיון של בית החולים ע"ש שיבא, תל השומר. בתחתית אותה תעודה רשומות המלים המעניקות לה מעמד של תעודה רפואית על פי פקודת הראיות. משחתם עליה רופא, לאחר שאישר כי היא ניתנת לשם הגשתה לבית המשפט, והצהיר כי היא ניתנת במקום עדות בשבועה בבית המשפט, יש לראותה כתעודה רפואית. משום כך, התובע עמד בדרישות הדין לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
זאת ועוד, לאחר שצורפה תעודת חדר המיון צורף גם פרוטוקול של ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, לפיו נקבעה לתובע נכות של 5%.
עוד צורפה תעודה רפואית של ד"ר ש' עמיהוד, אורטופד, אשר בדק את התובע וקבע כי נכותו היא בשעור של 7%.
לנוכח קביעת בית המשפט בר"ע 423/83
מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה ורד סילוורמן, פ"ד לז(4) 281, די בתעודה אחת העומדת בדרישות התקנות, על מנת שבעל דין יוכל להביא כל ראיה שברפואה.
לפיכך, יש לקבל את תעודת ד"ר עמיהוד בדבר נכות של 7%.
2. במהלך הדיון צירף ב"כ התובע פסק דין בר"ע 35/84
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' שמואל הרשקו (לא פורסם), שניתן על ידי המשנה לנשיא (כתארה אז) מ' בן פורת. נאמר שם, כי אשור המוסד לביטוח לאומי לפיו נקבעה לתובע דרגת נכות מעבודה בשעור של 15% אינו מהווה ראיה לנכונות הקביעה,
"עד שיונח לכך יסוד ראיתי באחת הדרכים המקובלות בהתאם לדיני הראיות. ראיה כזאת תהא מותרת, גם אם לא צורפה לכתב הטענות, בהתאם להחלטתו של מ"מ הנשיא (שמגר) בר"ע 423/83 פ"ד לז(4) 281". (הכוונה לר"ע סילוורמן - א"ש).
3. אכן, קביעת מ"מ הנשיא הנשיא (כתארו אז) שמגר בענין ורד סילוורמן היא, כי:
"...הלאו שבתקנה 179(א) [הכוונה לתקנות תשכ"ג-1963. התקנה המקבילה בתקנות תשמ"ד-1984 היא תקנה 127 שבה עסקינן - א"ש] גם מעלה את ההן: אם בעל הדין אכן נוהג לפי האמור בתקנה 170 ומביא לפני בית המשפט חוות-דעת כנ"ל (היינו אם לא פטרוהו מן החובה להגיש חוות=דעת בהתאם לאמור בסיפא הנ"ל לתקנה 170), אין הוא מוגבל בעת פריסת מכלול ראיותיו באופן בלעדי לחוות הדעת האמורה, כי מתקנה 179(א) משתמע, שבית המשפט רשאי להיזקק אז להוכחה של עניין שברפואה מטעמו, אף אם זו לא תלבש לבוש של חוות-דעת לפי סעיף 24 הנ"ל דווקא. הרי לא נאמר בתקנה 179 (א), כי הוכחתו של עניין שברפואה היא לעולם על-ידי הגשת חוות-דעת בלבד ותו לא. אגב, העדר הבלעדיות גם משתמע מן הסיפא הנ"ל לתקנה 170.
סיכומה של נקודה זו, תקנות 170-179 קובעות, לפי נוסחן הקיים, כי חוות הדעת הרפואית היא תנאי מוקדם להעלאתה של תיזה שברפואה, אך משהוגשה חוות הדעת, נפתח הפתח לעיון בראיות נוספות בתחום זה".
(שם, בסעיף 3 להחלטה).
4. אם כן, השאלה היחידה שבמחלוקת היא, האם ניתן לראות בתעודת חדר המיון משום "תעודת רופא" כמשמעותה בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי?
זו לשון התקנה:
"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו."
זו לשון סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971:
"חוות דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל האפשר."
זו לשון הטופס הרלוונטי:
"שם הרופא . . . . . . . . . . . . . . . . .